החלטה בתיק בר"ע 22456-08-12

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.                 לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (בל   1765-12-11; סגנית הנשיא איטה קציר), בו התקבל ערעורה של המשיבה על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ניידות) (להלן גם - הוועדה) מיום 20.9.2011.

2.                 עניינה של המשיבה, ילידת שנת 2001, הוחזר לוועדה על פי פסק דין מיום 9.6.2011, שניתן בהסכמת הצדדים, במסגרתו נקבע כי המשיבה תזומן לוועדה ויתאפשר לה להציג מסמכים ולטעון טענותיה בעניין החלטת הוועדה להפחית את אחוזי הניידות שלה.

3.                 בהחלטתה מיום 20.9.2011 קבעה הוועדה כי בחוות דעתו של פרופ' אבינועם שופר מיום 3.3.2011 לא נמצאה עדות לאטקסיה וקוודריפרזיס, שמשמעותו שיתוק חלקי של ארבע הגפיים. עוד קבעה הוועדה כי אמנם קיים אצל המשיבה איחור התפתחותי כללי ובעיות התארגנות במרחב אשר עלולים להפריע להתניידותה האפקטיבית. יחד עם זאת, נקבע כי ליקויים אלו הפוגעים בניידותה של המשיבה אינם נכללים ברשימת הליקויים שבתוספת א' להסכם הניידות (להלן - רשימת הליקויים). כמו כן, נקבע כי חוות דעתו של פרופ' שופר מתייחסת לנכות כללית אך אינה עוסקת בנכות בניידות.

4.                 בית הדין האזורי, בפסק דינו מיום 19.6.2012, קיבל את ערעור המשיבה וקבע כי עניינה יוחזר לוועדה בהרכב אחר על מנת שתדון בערר מראשיתו.  במסגרת זו, ציין בית הדין האזורי כי הוועדה שגתה כאשר קבעה כי לא נמצאה באבחנתו של פרופ' שופר עדות לאטקסיה וקוודריפרזיס בעוד שבפתח חוות דעתו ציין כי המשיבה " ילדת CP מסוג אטקסי - קוודריפרטי". נוסף על כך, קבע בית הדין האזורי כי הוועדה טעתה כאשר ציינה בהחלטתה כי חוות דעתו של פרופ' שופר " מתייחסת לנכות כללית ואיננה עוסקת כלל בנכות לניידות".

5.                 בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, אשר פעלה בהתאם להוראות פסק דינו של בית הדין האזורי מיום 9.6.2011. עוד הוא טוען כי קביעותיה של הוועדה לעניין שיעור המוגבלות בניידות של המשיבה נעשו במסגרת סמכותה הרפואית.

המבקש טוען כי כוונת הוועדה, בהחלטתה, הייתה כי לאחר בדיקת המשיבה לא נמצאו ממצאים לכך שהיא סובלת מאטקסיה וקוודריפרזיס וכי לפיכך אבחנתו של פרופ' שופר שונה ממצאי הוועדה. עוד מוסיף וטוען המבקש כי לאור ממצאי הוועדה, פרטי הליקוי אותם ציין פרופ' שופר בחוות דעתו אינם תואמים את ממצאי הוועדה ועל כן לא ניתנים ליישום בעניינה.

6.         באשר להחלטת בית הדין האזורי להחזיר את עניינה של המשיבה לדיון בפני הוועדה בהרכב אחר - טוען המבקש כי בהתאם להלכה הפסוקה הרי שדרך המלך בקשר להחזרת עניין לוועדה רפואית היא החזרתו לוועדה באותו הרכב. לדבריו, רק במקרים חריגים בהם עולה חשש של ממש כי הוועדה תהא "נעולה" על החלטתה הקודמת או כשהרכבה אינו נאות, מועבר העניין לוועדה בהרכב אחר. לפיכך, טוען המבקש, יש להשיב את עניינה של המשיבה לוועדה באותו הרכב, על מנת שתנמק כוונתה בהתייחס לחוות דעתו של פרופ' שופר ותסביר באיזה אופן ממצאיה שונים מאלו שנמצאו על ידו. נוסף על כך, מציע המבקש כי ככל שעניינה של המשיבה יוחזר לוועדה באותו הרכב, תדון באפשרות יישום  פרט ליקוי ו(א)(5) לרשימת הליקויים.

7.                 המשיבה, בתגובתה, טוענת כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור ולהותיר על כנו את פסק הדין של בית הדין האזורי. לדבריה, הוועדה "נעולה" בהחלטתה הקודמת לפיה ליקוייה אינם נכללים ברשימת הליקויים וכי התנהלותה בישיבתה מיום 20.9.2011 נועדה להצדיק את החלטתה הקודמת. המשיבה מדגישה כי עניינה נדון על ידי הוועדה פעמיים ולפיכך סבורה היא כי ראוי להשיב את עניינה לוועדה בהרכב אחר. באשר ליישום פרט ליקוי ו(א)(5) לרשימת הליקויים, טוענת המשיבה כי אין להגביל את הוועדה לדון בפריט ליקוי זה בלבד. יחד עם זאת, מבהירה המשיבה כי היא מסכימה כי הוועדה תדון ביישום פריט ליקוי זה בנוסף לפריט ליקוי א(6) ולפריט ליקוי ו(א)(6), כאמור בחוות דעתו של פרופ' שופר.

8.                 לאחר שעיינתי בבקשת המבקש, בתגובת המשיבה ובכלל החומר שבתיק ובחנתי את טענות הצדדים, לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי וליתן רשות ערעור. אין בטיעוניו של המבקש דבר אשר יצביע על טעות משפטית בפסק הדין של בית הדין האזורי אשר יש בה כדי להצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. עיון בהחלטת הוועדה מלמד כי נפלו בה מספר פגמים משפטיים, בין היתר, כאשר נקבע כי חוות דעתו של פרופ' שופר מתייחסת אך ורק לנכות כללית ואינה עוסקת בנכות בניידות. על כן, ראוי במקרה זה כי הוועדה תבחן ותדון בערר מראשיתו ובמסגרת זו תפרט את התייחסותה לחוות הדעת הרפואית של פרופ' שופר.

יצוין כי משעניינה של המשיבה כבר הושב בעבר לוועדה, אף לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית הדין האזורי באשר להשבת עניינה של המשיבה לוועדה בהרכב שונה.

9.                 סוף דבר - לאור האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקש ישא בהוצאות המשיבה בבקשת רשות הערעור, בסך 3,000 ש"ח, לתשלום תוך 30 יום שאם לא כן ישא ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום,  כ"א טבת תשע"ג (03 ינואר 2013 ) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: